In the enigmatic film by French director Chris Marker, La Jetée (1962), nostalgia and the power of human memory enable a journey through time toward intense moments, filled with emotion and beauty, inviting the viewer to experience the present instance in its entirety. From a ruined world, the time traveller returns again and again to trivial points in his past, lingering on them. The continuation (durée) born from watching Marker's still images invites wonder at small, ordinary events: a walk, a glance, a passing conversation. The dwelling paintings of artist Gali Lutski, presented in this exhibition, recall such moments: points in time that invite viewers into an experience of joy and contentment long since lost. Contemplating Lutski's inner world stirs nostalgia for those events within the viewers' own lives. The memory of beauty toward which the artist reaches moves between the realism of capturing the magical moments that surround her and the fantasy that lends them an imaginary dimension.

​

The exhibition Under the Bridge, comprising works from 2017 to 2021, invites the viewer to experience a sense of security born of the imagination. The exhibition addresses the condition in which people continue their daily routines under existential threat, while attempting to shelter from it. Pulling a car under a bridge during an air raid siren evokes the memory of a child hiding beneath a blanket from fear. Yet when external protective mechanisms fail, the sense of security narrows to what lies within us, and the imagination becomes a space of refuge. The work Under the Bridge (2020), which lends the exhibition its name, offers a return to that point of shelter, where the bridge now leads toward a brighter possible future. The deer standing fearlessly before the viewer signals that the danger has passed, while the scrawls on the bridge walls present the memory of others who once sought shelter here from their own dangers.

​

A recurring motif in Lutski's work is the white raven, depicted at times as an observer, at others as a companion, and sometimes as a guiding figure. The white raven is a rare creature in nature, symbolizing deviation from the norm. In contrast to the black raven, regarded in folklore as an omen of ill and associated with death, the white raven symbolizes hidden knowledge and prophetic ability. Its fate is to stand out among the crowd, an exception to the rule. As a recurring motif, it casts its shadow across Lutski's body of work as a whole: work that challenges rational thinking as the sole truth, and turns the gaze toward the magic found in everyday spaces: a backyard, the road to work, under a bridge. The vivid colours, which might otherwise have seemed unsettling, instead invite the viewer, much like a spring blossom awakening the expectation of a sweet scent, toward something beautiful that defies rational explanation.

​

Download PDF

​

בסרט המזח (1962) סרטו האניגמטי של הבמאי הצרפתי כריס מרקר, הנוסטלגיה וכוח הזיכרון האנושי מאפשרים מסע בזמן אל נקודות עוצמתיות, מלאות רגש ויופי, המזמינות את הצופה לחוות את הרגע במלואו. המטייל בזמן שב וחוזר, מתוך עולם הרוס, אל רגעים טריוויאליים בעברו ושוקע בהם. ההמשכיות (durée) הנוצרת בעקבות הצפייה בתמונות הסטילס של מרקר מזמנת התפעלות מן הרגעים הקטנים והיומיומיים, כמו הליכה, מבט, שיחה סתמית. ציוריה המשתהים של האמנית גלי לוצקי, המוצגים בתערוכה, מזכירים רגעים כאלה - נקודות בזמן המזמינות את הצופים לחוויה של אושר ונחת שאבדו זה מכבר. ההתבוננות בעולמה הפנימי של לוצקי מעוררת נוסטלגיה לרגעים הללו בעולמם של הצופים עצמם. זיכרון היופי שאליו מכוונת האמנית נע בין הריאליזם של רגעי הקסם הסובבים אותה לבין הפנטזיה המעניקה לאותם רגעים ממד דמיוני.

 

התערוכה כוללת עבודות של לוצקי מהשנים (2020 - 2017). היא מזמינה את הצופה לחוות תחושת ביטחון הנוצרת בתוך הדמיון. התערוכה נוגעת בשגרת חייהם של בני אדם תחת איום קיומי, תוך ניסיון להסתתר מפניו. עצירת הרכב מתחת לגשר בעת אזעקה מדמה את זיכרון הילד המפוחד, המסתתר מתחת לשמיכה. אולם, כאשר מנגנוני ההגנה החיצוניים כושלים, מצטמצמת תחושת הביטחון אל מה שנמצא בתוכנו, והדמיון נעשה למרחב של מקלט מגונן. היצירה מתחת לגשר (2020) שהתערוכה נושאת את שמה, מציעה חזרה אל נקודת המחסה, כאשר הפעם מוביל הגשר אל עתיד אפשרי, בהיר יותר. האייל הניצב ללא פחד מול הצופה מסמל כי הסכנה חלפה, והשרבוטים על דפנות הגשר מציגים זיכרון של אחרים, שביקשו כאן מחסה מפני סכנות.

 

מוטיב חוזר בעבודותיה של לוצקי הוא העורבת הלבנה, המוצגת לעיתים כצופה, לעיתים כמלווה ולעיתים כמובילה. עורב לבן הוא דמות נדירה בטבע, והוא מסמל חריגה מהנורמה. בניגוד לעורב השחור, המדומה בפולקלור למבשר רעות ונקשר למוות, מסמל העורב הלבן ידע נסתר ויכולת נבואית. ייעודו הוא לצאת דופן ולבלוט בהמון. כמוטיב חוזר, משליך העורב הלבן על כלל יצירותיה של לוצקי, המאתגרות את החשיבה הרציונלית כאמת הבלעדית. יצירות אלה מפנות את המבט אל הקסם המצוי במרחבים היומיומיים, בחצר הבית, בדרך לעבודה, מתחת לגשר. הצבעים העזים, העלולים להיתפס כמטרידים, דווקא שובים את לב הצופה, בדומה לפריחה אביבית המעוררת ציפייה לריח מתוק, ובדומה ליופי שאינו ניתן להסבר רציונלי.

​

להורדת קובץ PDF